מתן ליבמן - סיפור משפחתי בשם הסב

סיפור העלייה של סבתא וילמה

נולדתי בארגנטינה בשנת 1953.

בגיל 15 הייתי מדריכת נוער בתנועת  השומר הצעיר  בקהילה היהודית בבואנוס איירס, החשיבות הייתה שמירת הזהות היהודית וציונות.

אני זוכרת את עצמי מספרת לחניכים על ארץ ישאל, על החשיבות שלה לעם שלנו לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה.

בגיל 17.5 החלטתי להגיע לארץ בתור מתנדבת למשך שנה כדי להכיר את המדינה שדיברתי עליה רבות.

לאחר שנה בארץ החלטנו סבא ואני לחזור לארגנטינה להתחתן ולאחר מכן לעשות עלייה לארץ, היינו שלושה חודשים בארגנטינה, התחתנו ונרשמנו בסוכנות היהודית. באפריל 1973 יצאנו באונייה מארגנטינה לאיטליה, הפלגנו במשך שלושה שבועות באונייה שנקראה ה"אוחנייה אס". מאיטליה הפלגנו על אונייה ישראלית בשם נילי לארץ.

הגענו לחיפה, קיבלנו את תעודות הזהות שלנו ואת כל הניירת מהסוכנות היהודית, היינו מאוד ציונים ורצינו להמשיך לתרום למדינה.

מנמל חיפה לקחו אותנו למעון עולים שם גרנו ולמדנו עברית, לאחר כמה שבועות התחלתי לעבוד והמשכנו לרכוש את השפה העיברית.

המעבר לארץ ישראל לא היה קל עבורי, אני השארתי את המשפחה שלי בארגנטינה והרגשתי לבד. משפחתו של סבא כבר עלתה לארץ ולכן היה לו קל יותר.ֿ

 התרבות והשפה היו זרות ושונות מאוד מכל מה שהכרתי ובנוסף מלחמת יום הכיפורים פרצה חצי שנה לאחר שהגענו לארץ והיה קשה ולחוץ.

אני זוכרת את הדירה הראשונה שהשכרנו מהסוכנות היהודית בבת ים, דירה קטנטונת עם שתי מיטות ברזל , שולחן ושתי כיסאות. המשכנו לעבוד קשה ובעזרת ההורים של סבא פתחנו עסק! קונדיטוריה .

עבדנו ימים כלילות והצלחנו לחסוך מספיק כסף לקנות את הדירה הראשונה שלנו ולשלם על משלוח של מכולה מארגנטינה לישראל עם הריהוט והמתנות שקיבלנו בחתונה.

ב1977 נולד בני איתי וב1981 נולדה בתי חלי, עם השנים התרגלנו ואהבנו מאוד את הארץ ושמרנו על קשר הדוק עם המשפחות שלנו בארגנטינה.

היו לנו חברים שעלו איתנו לארץ וחברים ישראלים שהכרנו  וזה הקל מאוד את המעבר, חברים הם המשפחה שאתה בוחר.

הצלחנו למרות כל הקשיים והקמנו משפחה לתפארת בארץ ישראל.