נועה גולדנברג - עליתה של סבתא עני

בשנת 1964הייתי בת 24 עליתי עם הורי ממרוקו לארץ ישראל. מפני שהוריי היו מבוגרים, לא היה מי שיעזור להם לעלות לארץ ישראל, מפני שכול האחים שלי עלו לאר ישראל כשהייתי בת 3 שנים ובקושי הכרתי אותם. ברגע שעלינו למטוס הייתה התרגשות גדולה. וכשנחתנו התרגשות הייתה גדולה יותר מפני שפגשתי את כול האחים שלי אחרי הרבה שנים שלא ראיתי אותם. בשדה התעופה האחים שלי עזרו לנו ואז לקחו אותנו לסוכנות היהודית שנתנה לנו בית בחיפה. כשעגנו לבית היינו כול כך מותשים ולא הצלחנו לישון מרוב שמחה והמתח נפשי. אחי הגדול לקח אותנו לעיר אשקלון ולאחר מכן, חזרנו לבית שלנו בחיפה. הוריי דאגו שאני אלך לקיבוץ (יגור) ללמוד את השפה העברית. עבדנו שם בפרדס, במטבח ובבית ילדים לאחר שישה חודשים שלמדתי את השפה העברית יצנו לחפש עבודה. התחלתי לעבוד במפעל תרופות (טרו). סבא שמע שאני הגעתי לארץ ישראל והוא חיפש אותי באמצעות חברים ומשפחה. וכשמצה אותי החלטנו להתחתן ואז עבדתי בתעשייה צבעית ועברנו לגור בנתניה, וגידלנו 3 ילדים.