עידו ברקוביץ- סבתא ריטה
שלום רב,
שמי ריטה
רציתי לספר לכם את סיפור העליה שלי לארץ ישראל.
באוקטובר
1972 אז הייתי בת 23 עליתי מקרפט אוקראינה מהעיר חוסט לארץ ישראל.
נולדתי
במשפחה דתית ציונית ומגיל צעיר סיפרו לי על ארץ ישראל מאוד קיוויתי להגיע ארצה.
דודתי
שרה עלתה לישראל בשנת 1967 ושלחה לנו מכתבים שרק חיזקו את הרצון שלי לעלות.
משפחתי
חוץ מבני וממני עלו ארצה שנה לפניי, זה לא היה פשוט להתמודד לבד עם כל
השלטונות
באוקראינה כדי לקבל ויזה יציאה לארץ,
בנוסף
לזה אנטישמיות הייתה בכל מקום לבסוף התגשם לי החלום וקיבלתי אישור לעלות לארץ.
הטיסה עם
ילד קטן לא הייתה פשוטה במיוחד שאני לא יודעת עברית.
היו לי
הרבה מחשבות בזמן הטיסה מה יהיה, איך אני אסתדר עם השפה, איך הבן שלי
יסתדר
ובמיוחד התרגשתי לראות את משפחתי שאותם לא ראיתי שנה.
ההתאקלמות
בארץ הייתה קשה, זה לא היה כמו שדמיינתי כי חשבתי שכל היהודים
שווים
וזה לא הרגיש ככה, בימים הראשונים שלי בארץ ירדתי להסתובב ברחוב ונגשתי
לשאול שאלה למוכר קוקוסים אני דיברתי אליו
ביידיש והוא ניפנף אותי עם הידיים בקול גבוה.
למרות
הכל אני גאה בהחלטה שלי לעלות ארצה גידלתי ילד למופת ואני גאה במשפחה
שלי ובארץ ישראל.
יצא לי
לבקר כמה פעמים בעיר הולדתי והגעתי למסקנה שאין כמו בבית[ישראל]
מרגש מאוד
השבמחק