נדב שפיר - העלייה מתוניס

שלום שמי תמרה הטל, נולדתי בטוניסיה ב-1944. בטוניסיה אבי היה עורך דין במשרד עורכי דין ואמי הייתה מנהלת חשבונות ,היה לנו בית גדול ומרווח מצבנו הכלכלי היה טוב, היה לנו הרבה כסף ורכוש. ב-1946 כשהייתי בת שנתיים החליטו הוריי לעזוב את טוניס ולעלות לארץ ישראל ביחד עם אחי.  הם  השאירו את כל הרכוש והכסף שהיה לנו בטוניסיה ואלו לארץ ישראל בלי כלום. אני לא זוכרת הרבה מתקופת העלייה (כי הייתי בת שנתיים)  אבל מהסיפור של הוריי ואחי אני יודעת שהגענו דרך חופי אלג'יריה באונית מעפילים,  לקח לנו מספר ימים ארוכים להגיע לארץ ישראל, למחנה העולים בבנימינה. בהתחלה גרנו באוהל, לאחר מכן העבירו אותנו לחדר בלי מים ובלי חשמל. שגרנו בחדר לא היה מטבח להכין אוכל  אבא היה עומד בתור עם העולים האחרים כדי לקבל את האוכל לכל המשפחה .

ב - 1950 שהייתי בת 6 היה חורף מאד קשה, גלי קור וגשמים החלו לרדת בינואר, אני זוכרת סופת שלגים שכיסתה מחנה העולים בבנימינה בשכבת שלג עבה. היה לנו מאד קר והשמיכות שנתנו לנו לא הספיקו לחימום.

הוריי היו חברים בתנועה ציונית שהשפיעה עליהם לעלות לארץ ישראל. כשהגיעו לארץ ישראל לאבא שלי היה מאוד חשוב לפרנס את המשפחה  בכבוד הוא לא ידע עברית  רק ערבית ולכן לא יכול היה לעסוק בעריכת דין (כמו בטוניס) והתחיל לעבוד בכל עבודה שהציעו לו.  הוא התחיל לעסוק בעבודות כפיים ובסלילת כבישים , גם אמא שלי לא ידעה עברית ולא יכלה לעבוד כדי למצוא עבודה ,ולכן גם היא התחילה ללמוד עברית .

אני זוכרת  שאמי ישבה איתנו  בבית ולימדה אותנו את השפה כדי שנוכל להתחיל ללכת לבית ספר.