רוני בן שושן- סיפור המשפחה

מרץ 1951

שלום יומני היקר ,

אנחנו אמורים היום לנסוע ממרוקו לצרפת. בצרפת נישאר כחצי שנה ולאחר מכן נהפליג באוניה לארץ ישראל.

 אני כל כך מחכה ליום הזה שבו נעלה על האוניה ונפליג לארץ הקודש .

ספטמבר 1951

 יומני היקר ,

הגיע היום שבו אנו עולים על האוניה. אני כל כך מתרגשת וגם מפחדת לעלות לארץ ישראל מכיוון שאני מפחדת שההתאקלמות בארץ תהיה קשה וגם מתרגשת שסוף סוף אני אהיה בארץ הקודש.

ההפלגה אמורה להימשך מעל שבועיים.

דצמבר 1951

שלום יומני היקר ,

החששות שלי לגבי ההתאקלמות גוברים, קשה לנו מאוד,  אני לא מבינה את השפה ובכלל לא מכירה עדיין את הסביבה.

יש לנו אוכל בהקצבה ומים בקושי. אנחנו צריכים ללכת 2 קילומטר כדי לקחת מים בדליים , וקונים אוכל עם קופונים שמקציבים לנו לפי גודל המשפחה.

אנחנו ישנים בתוך אוהלים שבקיץ חם ובחורף קר מאוד ולפעמים שיורדים גשמים אנחנו נרטבים והאוהל עף ברוח.

אבא ואמא עדיין לא מצאו עבודה, כנראה ואבא יעבוד בפרדס, אני מקווה שלא יהיה לו קשה מדי כי זו עבודה פיזית שדורשת הרבה מאמץ.

מרץ 1952

יומן יקר ,

אני מאוד גאה בהחלטה לעלות ארצה, עברתי המון קשיים בדרך לארץ ולא ויתרתי. עכשיו במבט לאחור אני יכולה להגיד שטוב לי ואני מאושרת בארץ הקודש.