גילי דרורי- העליה של שרה

אני שרה נחמני, עליתי מפולין בשנת 1935 בגיל 7.

לא ידעתי הרבה  למה אנחנו לא בבית? איפה אנחנו?

עליתי באונייה מפני שאז לא היו מספיק מטוסים.

ההורים שלי, ראובן וציפורה לא היו לחוצים מכיוון שזה לא היה משהו שאסור לעשות, לפי החוק זה היה מותר לגמרי.

רצינו מאוד לעלות לארץ מפני שאנחנו יהודים וכל המשפחה שלי הייתה בישראל וכולנו רצינו לראות אחד את השני וזה מה שגרם לנו לרצות לעלות לארץ.

עלינו לארץ ישראל שהמצב הכלכלי שלנו של ההורים שלי היה מעולה, הם עבדו בעבודות פשוטות כמו למשל להיות שומרים. מפני שלא היו הרבה אנשים שעובדים בעבודות האלה אז הם התפרנסו מהעבודות האלה.

אני גאה עם ההחלטה שלי מפני שבארץ ישראל הקמתי משפחה הכרתי את הבעל שלי צבי, ויש לי כרגע שני ילדים ששמם עודד ורוני.

האירועים המיוחדים שאני מספרת לכם הם על המשפחה שלי.

1. הבעל שלי היה לוחם בצבא, במלחמת העצמאות שהייתה בשנת 1948 הבעל שלי נהרג. זה היה עצוב ובגלל זה הבעל שלי הגדול עודד קרא לבת האמצעית שלו צביה על שמו.

2. הבן הגדול שלי עודד החליט ללכת בדרך כמו אביו התגייס לצבא, היה מפקד בצבא ויצא לשליחות ברומא שבאיטליה עם המשפחה שלו ועוד שותף מהצבא.

שלחו אותם לרגל, התחזו לשני חיילים ותוך כדי ריגלו שם.

לאחר שנתיים חזרו לארץ בשלמותם וקידמו את הבן שלי עודד לסגן מפקד.

בשנת 1989 נהיה שחקן כדורגל בקבוצת "הכוח עמידר רמת גן" הצליח שם.

בשנת 2001 נהיה מנהל קבוצת "הכוח עמידר רמת גן" הצליח שם ויצא לפנסיה בשנת 2018.

כמה חודשים לאחר מכן נפטרתי ונקברתי בבית העלמין שבנתניה.