תרבות ישראל- מספרים את סיפור המשפחה ה1

אני אלגרה ואני עליתי מטורקיה בשנת 1949 כשהייתי בת שנה. אני מאוד אוהבת את ארץ ישראל ולא רציתי להישאר בטורקיה כי אני אוהבת את החיים בישראל. מיד אחרי עלייתי לארץ גרתי בלוד. לאחר 17 שנה רק עברתי דירה. בין טורקיה לישראל יש הבדל והוא שבטורקיה זה לא הבית שלי ובישראל גרים יהודים. אני חוויתי את כל מלחמות ישראל חוץ ממלחמת יום העצמאות. יש לי כמה חברים שעלו איתי מטורקיה שאיתם אני עוד בקשר וכמובן שעליתי עם אחיי באוניה. שעליתי לארץ לא היה חשמל, לא היה חנויות היה רק כל שבוע שוק היה רק חנות אחת של נעליים חנות אחת של בגדים וחנות אחת של מוכר בשר וכל הבתים היו עם קומה אחת וכולם הכירו את כולם. וזה הסיפור שלי מטורקיה!

שלום רב, שמי ריטה רציתי לספר לכם את סיפור העליה שלי לארץ ישראל. באוקטובר 1972 אז הייתי בת 23 עליתי מקרפט אוקראינה מהעיר חוסט לארץ ישראל. נולדתי במשפחה דתית ציונית ומגיל צעיר סיפרו לי על ארץ ישראל מאוד קיוויתי להגיע ארצה. דודתי שרה עלתה לישראל בשנת 1967 ושלחה לנו מכתבים שרק חיזקו את הרצון שלי לעלות. משפחתי חוץ מבני וממני עלו ארצה שנה לפניי, זה לא היה פשוט להתמודד לבד עם כל השלטונות באוקראינה כדי לקבל ויזה יציאה לארץ, בנוסף לזה אנטישמיות הייתה בכל מקום לבסוף התגשם לי החלום וקיבלתי אישור לעלות לארץ. הטיסה עם ילד קטן לא הייתה פשוטה במיוחד שאני לא יודעת עברית. היו לי הרבה מחשבות בזמן הטיסה מה יהיה, איך אני אסתדר עם השפה, איך הבן שלי יסתדר ובמיוחד התרגשתי לראות את משפחתי שאותם לא ראיתי שנה. ההתאקלמות בארץ הייתה קשה, זה לא היה כמו שדמיינתי כי חשבתי שכל היהודים שווים וזה לא הרגיש ככה, בימים הראשונים שלי בארץ ירדתי להסתובב ברחוב ונגשתי  לשאול שאלה למוכר קוקוסים אני דיברתי אליו ביידיש והוא ניפנף אותי עם הידיים בקול גבוה. למרות הכל אני גאה בהחלטה שלי...

שלום, שמי משה אני גר באבן יהודה ואני אספר על העלייה שלי ממרוקו. אני עליתי ממרוקו בגיל 17 בשנת 1962, עם כל בני משפחתי המורחבת. במרוקו היו אנשים ציונים שהגיעו למרוקו והפיצו ברוב חרבי מרוקו לעלות לישראל בגלל שהייתה במרוקו אוניה בשם אגוז שהיו עליה יהודים רבים והיא טבעה בים ואז יצאה שמועה שהמלך אעטיר ליהודים לעזוב את מרוקו ולעלות לישראל. ואני בכלל לא רציתי לעלות לישראל מכיון ששם במרוקו היה לי תפקיד טוב בעבודה ופחדתי שבישראל לא יהיה המקצוע הזה. עליתי מכיון שאמא שלי הייתה אחת מהאנשים הציונים שדחפה את העליה ועזרה לאנשים הציונים האחרים, אז היא רצתה שאני וכל משפחתי נעלה גם ונעלה ביחד איתה והם כל המשפחה. ביום העלייה גילינו שאני ומשפחתי עולים בעזרת אוניה, ובזמן העלייה חשבנו איך ארץ ישראל תראה. ולפי הסיפורים שסיפרו לנו אמרו שהמצב בישראל לא הכי טוב שיש וזה התבטא לנו שהגענו ארצה. באמת גילינו שבישראל אין שם את המקצוע שלמדתי אז בסוף שלחו אותי ואת משפחתי לעבוד בחקלאות ולא ידענו מזה חקלאות באותה תקופה. העלייה שלי לקחה שלושה שבועות, בהתחלה הגענו  לנאפולי שבאיטליה שם הינו שבוע ימים ו...

שלום, שמי לאה ואני רוצה לספר לכם את סיפור העלייה שלי. היום זה היום הגדול בו אני מתחילה את העלייה שלי לארץ ישראל. הרבה שנים חלמנו על היום הזה. היה לנו טוב במקום שגדלנו אבל, תמיד היינו זרים ותמיד היה קיים פחד ממה שיכול לקרות. ההורים שלי היו מאוד דתיים והם  חששו שנתחבר עם ערבים וחס וחלילה נרצה להתחתן איתם ,קרו כמה מקרים כאלו במקום שגדלנו, ולכן עלינו לארץ. אני רציתי לעלות עם אחותי הגדולה אבל היא כבר עלתה ובהמשך תבינו למה. אני עליתי ממרוקו לארץ ישראל דרך צרפת עם הורי ועם אחיי בשנת 1973 כשהייתי בת 22. ממרוקו לצרפת הגענו במטוס ולאחר תקופה קצרה כשקיבלנו אישורים עלינו באוניה לארץ ישראל. הגענו ישירות למרכז קליטה בעיר דימונה וכאשר שהינו שם לאחר חודשיים פרצה מלחמת יום הכיפורים. אמנם אני לא השתתפתי אבל בעלי כן. שנה לפני שעליתי לארץ אחותי הגדולה שבדיוק נישאה עלתה יחד עם בעלה לארץ כיוון שחלומם היה שהילדים שיוולדו להם יוולדו בארץ ישראל. שהגעתי לארץ ישראל ממש שמחתי שזכיתי להגיע לכאן. הארץ הייתה נראית טוב ויפה. לפני הנסיעה, דמיינתי שהיא לא תהייה ממש יפה אבל טעיתי בגדול. חשבתי שהמדינה תהייה ...

עלייתי ממרוקו, מפי ד"ר יצחק בן צרויה בשנת 1956 כשהייתי בן שנה וחודשיים עלינו מהעיר פורטיולטה שבמרוקו, הוריי ושבעת אחיי. המניעים לעלייה היו ציוניים, אמא מספרת שבנוסף לכך לאחר שהצרפתים עזבו את מרוקו ומרוקו קיבלה את עצמאותה החלו התפרעויות של מוסלמים אשר סיכנו את שהותם במרוקו, למרות הגנתו של המלך המרוקאי על המיעוט היהודי. לאחר מכן הגענו מנמל פורטיולטה, עיר מגוריי, לעיר מרסיי שבצרפת. במחנה עולים במרסיי, שם התבצעה קליטת עולים ראשונית משם הגענו לנמל חיפה על סיפונה של אוניית " ארצה". הקליטה בארץ התבצעה במחנה עולים שנקרא "שער העלייה". רכושנו היה דל, אמי רחל לקחה איתה מכונת תפירה ומעט דברי ערך ואבי חיים לקח איתו זוג אופניים כדי לאפשר לו ניידות. המצב בארץ היה לא טוב, גם סבא וסבתא היו צריכים לעבוד בכל עבודה מזדמנת כדי לעזור לפרנס את הבית. גרנו בצריפון בגודל של כ- 50 מטר מרובע כל המשפחה, ביישוב שהיה מעברת עולים. לא היה חשמל, השתמשנו בעששית, והשירותים היו בתא מבודד קטן מחוץ לבית. למרות זאת התקופה לא הייתה לנו טראומטית כילדים, להיפך. אני זוכר את התקופה הזו כע...

שלום, שמי שלומית אילני. אספר לכם קצת על עצמי משפחתי ומאיפה באתי. אני גדלתי ברמת גן כשהייתי ילדה שם המשפחה שלי היה אפל. יש לי אח אחד ושלוש אחיות סך הכל אנחנו חמישה אחים. עכשיו אספר קצת על הוריי, אבא שלי עלה לארץ בגיל 23 מפולין לבד, אחרי שהוריו ושבעת אחיו נספו בשואה. כאשר אבא שלי הגיע לארץ הוא עבד במפעל שקראו לו אביק (במשך השנים שינו את שמו לטבע). אבא שלי היה במחנה אושוויץ. במלחמת העולם השנייה הוא היה בגטו. היה לו מספר על היד כי כך סימנו אותם בגטו. הוא היה שם עד ששחררו את הגטאות והחזירו אותם לארץ, כאשר הגיע לישראל הוא היה מאוד חולה במצב קשה ואז הגיע ישר לבית החולים בארץ ושם היה מטופל על ידיי אמא שלי שעבדה שם כאחות. ההורים שלה כשגרו בגרמניה הם יכלו להוציא מהארץ רק את הילדים כי ליהודים בוגרים היה אסור לצאת מהארץ ולכן בשביל לשמור על אמא שלי ועל דוד שלי הם הוציאו אותם מהארץ. אמא שלי הגיע לבית יתומים בשוויץ ההורים שלה בהתחלה שלחו לבית יתומים כסף בשביל לשלם עליה. בשלב מסויים הכסף הפסיק להגיע מפני שההורים שלה כנראה מתו. בגלל שאמא שלי הייתה יהודיה ולא היה לה כסף היא היי...

סיפור העלייה של סבתא וילמה נולדתי בארגנטינה בשנת 1953. בגיל 15 הייתי מדריכת נוער בתנועת   השומר הצעיר   בקהילה היהודית בבואנוס איירס , החשיבות הייתה שמירת הזהות היהודית וציונות . אני זוכרת את עצמי מספרת לחניכים על ארץ ישאל , על החשיבות שלה לעם שלנו לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה . בגיל 17.5 החלטתי להגיע לארץ בתור מתנדבת למשך שנה כדי להכיר את המדינה שדיברתי עליה רבות . לאחר שנה בארץ החלטנו סבא ואני לחזור לארגנטינה להתחתן ולאחר מכן לעשות עלייה לארץ , היינו שלושה חודשים בארגנטינה , התחתנו ונרשמנו בסוכנות היהודית . באפריל 1973 יצאנו באונייה מארגנטינה לאיטליה , הפלגנו במשך שלושה שבועות באונייה שנקראה ה"אוחנייה אס ". מאיטליה הפלגנו על אונייה ישראלית בשם נילי לארץ . הגענו לחיפה , קיבלנו את תעודות הזהות שלנו ואת כל הניירת מהסוכנות היהודית , היינו מאוד ציונים ורצינו להמשיך לתרום למדינה . מנמל חיפה לקחו אותנו למעון עולים שם גרנו ולמדנו עברית , לאחר כמה שבועות התחלתי לעבוד והמשכנו לרכוש את השפה העיברית . המעבר לארץ ישראל לא היה קל עבורי , אני השארתי את המשפחה...